מחקר שעסק במשיכה גופנית מצא כי גברים נטו להעדיף בתמונות קימור מסוים באזור הגב התחתון. אלא שהממצא הזה קיבל ברשת כותרות מוגזמות, כאילו המדענים ממליצים לגברים לבחור נשים לפי צורת עמוד השדרה שלהן. זו אינה מסקנת המחקר, ובוודאי שלא המלצה לבחירת בת זוג.
החוקרים בחנו את הקשר בין הזווית של הקימור המותני לבין דירוגי משיכה. הם לא טענו שעקמת, כאבי גב או שינוי מבני בעמוד השדרה הופכים אישה למושכת יותר. ההבחנה הזאת חשובה, משום שהמונח “עמוד שדרה מעוקל” עלול להישמע כמו תיאור של בעיה רפואית, בעוד שהמחקר עסק בלורדוזה מותנית — הקשת הטבעית הנמצאת בגב התחתון.
מה בדקו החוקרים
בסדרת ניסויים שבה השתתפו בסך הכול כ־300 גברים הוצגו הדמיות של גוף נשי מן הצד. החוקרים שינו את מידת הקימור באזור המותני וביקשו מהמשתתפים לדרג את מידת המשיכה של כל דמות. הדירוגים הגבוהים ביותר ניתנו בממוצע לקימור של כ־45.5 מעלות.
מדובר בזווית אנטומית משוערת, לא ב־45 אחוזים ולא במדידה המתבצעת ביחס לקו התחתונים. כמו כן, זו אינה “מידה מושלמת” שאפשר או צריך לבדוק בבית. תמונות מבוקרות במעבדה מאפשרות לבודד פרט חזותי אחד, אך בני אדם אינם בוחנים זה את זה כתרשים גאומטרי.
בחלק נוסף של המחקר ניסו החוקרים להבחין בין השפעת הקימור המותני לבין מראה הישבן. לשם כך הם הציגו דמויות שבהן קו המתאר היה דומה, אך המקור החזותי שלו השתנה. לפי התוצאות, המשתתפים נטו להעדיף את הדמויות שבהן קו המתאר נבע יותר ממבנה הגב ופחות מנפח הישבן בלבד. החוקרים הסיקו מכך שהתגובה אינה קשורה בהכרח רק לגודל או לבליטה של הישבן.
ההסבר האבולוציוני שהוצע
החוקרים הציעו השערה אבולוציונית כדי להסביר את ההעדפה. במהלך היריון מרכז הכובד של הגוף משתנה קדימה. הקימור המותני מסייע להעביר חלק מהעומס ולשמור על איזון בזמן עמידה והליכה. מנקודת מבט זו, מבנה מסוים של הגב התחתון עשוי היה להקל על תנועה ועל ביצוע פעולות יומיומיות בתקופות קדומות.
לפי ההשערה, נשים שמבנה גופן אפשר להן להתמודד טוב יותר עם השינוי במרכז הכובד היו עשויות לסבול פחות עומס במהלך היריון. החוקרים העלו את האפשרות שגברים פיתחו לאורך דורות רגישות חזותית למאפיין הזה, גם בלי להיות מודעים לו. זו פרשנות אפשרית לממצאים, לא הוכחה לכך שהעדפה עכשווית נוצרה מסיבה אבולוציונית אחת ויחידה.
בחלק מהדיווחים הפופולריים על המחקר הופיעו נתונים דרמטיים על עלייה חדה בעומס המופעל על המפרקים. מספרים כאלה מבוססים בדרך כלל על מודלים ביומכניים ועל הנחות מסוימות, ולא על מדידה ישירה של כל אישה. לכן אין להסיק מהם שקימור החורג מזווית מסוימת מסוכן, בריא או עדיף מבחינה רפואית.
למה הממצא אינו כלל אוניברסלי
המחקר מצביע על נטייה ממוצעת בתנאי ניסוי. הוא אינו אומר שכל הגברים מעדיפים אותו מבנה גוף, שכל הנשים בעלות קימור דומה נתפסות באותה דרך, או שמאפיין אחד קובע משיכה. העדפה אישית מושפעת ממכלול רחב של גורמים, ובהם היכרות, הבעות פנים, תנועה, לבוש, אישיות, גיל, סביבה חברתית ונורמות תרבותיות.
גם לתקשורת ולתרבות הפופולרית יש תפקיד. דמויות מפורסמות בעלות קו מתאר מודגש בגב ובאגן עשויות להשפיע על האופן שבו אנשים מגדירים גוף מושך. כאשר מראה מסוים חוזר בפרסומות, ברשתות החברתיות ובתוכניות בידור, קשה להפריד באופן מוחלט בין נטייה ביולוגית לבין טעם שנלמד מהסביבה.
יש גם מגבלה בסיסית בשימוש בהדמיות. בחיים האמיתיים תנוחה, הטיית האגן, סוג הבגד, זווית הצילום ואפילו מיקום המצלמה יכולים לשנות מאוד את מראה הגב התחתון. תמונה אחת אינה בהכרח משקפת את המבנה האנטומי של האדם המצולם. היא בוודאי אינה מאפשרת לאבחן את בריאות עמוד השדרה.
מה אפשר להסיק ומה לא
- אפשר לומר שבניסוי מסוים גברים דירגו קימור מותני בינוני כמושך יותר מקימורים מתונים או מודגשים יותר שהוצגו להם.
- אפשר להציע הסבר אבולוציוני הקשור לאיזון הגוף במהלך היריון, אך אין לראות בו סיבה מוכחת ובלעדית.
- אי אפשר לקבוע שיש מבנה גוף אחד שכל הגברים מעדיפים או שהזווית שנמצאה מתאימה לכל אישה.
- אי אפשר להסיק דבר על בריאות הגב, פוריות, התאמה זוגית או איכותה של בת זוג על סמך קו המתאר שלה.
- אין הצדקה לנסות לשנות יציבה או להבליט את הגב כדי להתאים לתוצאה סטטיסטית ממחקר משיכה.
קימור טבעי אינו עיוות בעמוד השדרה
לורדוזה מותנית היא חלק רגיל ממבנה הגוף. הזווית שלה משתנה מאדם לאדם, וגם אופן המדידה עשוי להשתנות בין שיטות שונות. לעומתה, עקמת היא סטייה מורכבת של עמוד השדרה ואינה הנושא שנבדק במחקר. ערבוב בין המונחים עלול להפוך כתבה על תפיסה חזותית למסר רפואי שגוי.
אם מופיעים כאבים, נימול, הגבלה בתנועה או שינוי פתאומי ביציבה, השאלה הרלוונטית אינה אם הקימור נחשב מושך. במצב כזה יש לפנות לאיש מקצוע רפואי מתאים. דירוגים של תמונות אינם כלי לאבחון, ותנוחת גוף הנראית טוב בצילום לא בהכרח נוחה או בריאה לאורך זמן.
המסקנה המפוכחת
הממצא מעניין משום שהוא מראה עד כמה שיפוט חזותי עשוי להיות רגיש לפרטים קטנים של יציבה וקו מתאר. עם זאת, המרחק בין העדפה ממוצעת בתמונות לבין משיכה בין אנשים ממשיים גדול מאוד. המחקר לא מציע לגברים כיצד לבחור נשים, לא קובע תקן יופי חדש ולא מוכיח שמבנה מסוים מבטיח יתרון זוגי או ביולוגי.
אפשר לראות בו ניסיון לבחון מרכיב אחד מתוך מערכת מורכבת של משיכה אנושית. האבולוציה עשויה להיות חלק מההסבר, והתרבות, החוויה האישית וההקשר החברתי עשויים להיות חלקים חשובים לא פחות. בני זוג, למרבה המזל, אינם נבחרים באמצעות מד־זווית.
